ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה: ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ זֶה בְּחִינַת אֱלֹהִים מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־ב ח): וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם: – אֶחָד גִּימַטְרִיָּא אַהֲבָה,
מי השלוח
(ז) טוב שם משמן טוב. שם רומז על רצון כמבואר בחלק ראשון בהרבה מקומות וזה שכתיב (שמואל ב' ח',י"ג) ויעש דוד שם היינו שקידה והשתדלות בעבודת השי"ת כדאיתא בזה"ק (וירא קט"ז:). ושמן טוב מורה לבהירות וחכמת התורה, וזה שאמר טוב שם שהרצון והשקידה יותר טוב מהידיעה והחכמה, כי כמו שבעולם הזה האדם אשר די לו ככר לחם לשבוע מרעבונו לא יקנא את הצריך הרבה ככרים לשבוע, כן האדם אשר לומד פרק אחד כל היום לא יקנא את מי שדעתו רחבה שלומד כמה פרקים, כי עיקר הוא השקידה והרצון זה הוא חביב לפני השי"ת, ומה שיהיה הארכת הזמן בפני תפיסת האדם להבין, זה אינו מעלה ומוריד כלל וזה טוב שם משמן טוב.
מי השלוח
נבחר שם מעושר רב וגו'. שם נקרא מי שאינו טוב בתולדתו רק בהשתדלותו ויגיעתו הוא מואס ברע ובוחר בטוב וכמו שכתיב (שמואל ב' ח',י"ג) ויעש דוד שם, ועושר רב נקרא מי שהוא טוב בתולדה ונטבעו בו מדות טובות, ועל זה כתיב ששם טוב נבחר מעושר רב, וזה אמר שלמה המלך ע"ה על פנחס וזמרי שעל פנחס היה קטרוג השבטים שלא היה טוב בתולדתו כמו שאיתא במדרש (תנחומא פנחס) מכל מקום נבחר שם מעושר רב כמו שנדרש במדרש רבה (תרומה ל"ג,ה') נבחר שמו של פנחס מעשרו של זמרי.